קיימים חומרים רבים הנמצאים במקומות עבודה שיכולים להיות מסוכנים. אך כדי שהם ישפיעו על הבריאות שלכם, הם חייבים לבוא במגע עם הגוף או להיספג בגוף.
כשבוחנים את ההשפעות הבריאותיות האפשריות מחומרים מסוימים הנמצאים במקומות עבודה, יש להבין את ההבדל בין "רעילות" לבין "סכנה".
השפעות בריאותיות של רעילות
רעילות היא יכולת חומר המייצר השפעה שאינה רצויה כשהכימיקל מגיע לריכוז מספיק באזור מסוים בגוף. ככל שהחומר רעיל יותר, כך קטנה יותר הכמות הדרושה כדי להיספג לפני שההשפעות המזיקות נגרמות. ככל שהרעילות נמוכה יותר, כך גדל הצורך בכמות.
במקרים רבים, רעילות הכימיקל נקבעת באמצעות ניסויים בבעלי חיים, ברוב המקרים על חולדות, ונמדדת במונחי כמות החומר הדרוש על מנת לגרום למוות בקרב חמישים אחוזים מבעלי החיים הנבדקים. ערכים אלו נקראים מינון קטלני או ריכוז קטלני, וניתנים ברוב המקרים במשקל של חומר לכל קילוגרם משקל גוף או ריכוז החומר לכל פרק זמן מוגדר בהתאמה.
סכנות חשיפה לכימיקלים
סכנה היא ההסתברות שריכוז כימיקלים יתרחש בגוף. רעילות היא תכונה הטבועה בחומר, שעשוי להיות רעיל ביותר, אך אינו מסוכן, אם הוא מטופל כראוי ואינו נספג בגוף. מצד שני, חומר עלול להיות בעל רעילות נמוכה ביותר, אך מסוכן ביותר. לדוגמא: מיכל פתוח של חומצה הרבה יותר מסוכן מאשר מכולה סגורה של אותו חומר. שני נוזלים עשויים להיות בעלי אותה רמת רעילות, אך קיימות דרגות סיכון שונות:
חומר אחד עשוי שלא לגרות את העיניים והאף, והשני עשוי לגרות את העיניים או מערכת הנשימה, אם הוא מדיף ריח עז. כדי שהרעלים ישפיעו על הגוף הם חייבים לגרום לנזק לרקמות חיצוניות, כגון העור או העיניים, או שהם חייבים לחדור לגוף באמצעות מנגנון כלשהו.
נתיבי חדירת כימיקלים לגוף
קיימים שלושה מסלולים עיקריים של חדירת כימיקלים לגוף: בליעה, מגע בעור או בעיניים, שאיפה והזרקה.
בליעה – פירושה בליעת חומר רעיל, העלולה להתרחש כתוצאה מאכילה באזור עבודה מזוהם.
קליטה – חומרים הבאים במגע עם העין והעור עשויים להיקלט בגוף או לגרום להשפעות מקומיות. רוב ההשפעות על העור כתוצאה מחשיפה כוללת לתרכובות כימיקלים, צריכות להיות מטופלות.
שאיפה – פירושה נטילת חומר לגוף באמצעות נשימה פנימה באמצעות הריאות, כלי דם זעירים ביותר הנמצאים במגע מתמיד עם האוויר שאנשים נושמים פנימה, וכתוצאה מכך, מזהמים באוויר עשויים להיספג בקלות דרך רקמה זו. בסביבה תעסוקתית, זהו בדרך כלל מסלול הכניסה החשוב ביותר.
הזרקה – פירושה נטילת חומרים ביולוגיים או כימיים לגוף תוך ניקוב העור בטעות עם חפץ חד, למשל מחט מזוהמת.
השפעות בריאותיות – כרוניות לעומת חמורות – חשיפה לחומר רעיל עשויה להשפיע על הגוף באופן מיידי או כרוני. לדוגמא: חומצה שנשפכת על היד גורמת לנזק מיידי, כלומר, צורבת את העור. חשיפה לאסבסט או לעשן טבק עלולה לגרום לסרטן ריאות כעבור עשרים שנה, וזוהי השפעה ארוכת טווח.
סיווג ההשפעות הבריאותיות של חשיפה לכימיקלים
חשיפה עשויה להיות מסווגת ככרונית או חמורה. בחשיפה כרונית, המינון מועבר בתדירות מסוימת, ברוב המקרים בתדירות יומית או שבועית, במשך פרק זמן. בחשיפה חמורה, המינון מתבצע באירוע יחיד והקליטה מהירה. במקרים רבים, חשיפה כרונית מתרחשת בריכוז נמוך וחשיפה חמורה מתרחשת בריכוז גבוה.
חומרים מסוימים עלולים לגרום לנזק רק אם הם משפיעים בחומרה, ללא כל השפעה לטווח הארוך. חומרים אחרים עשויים שלא להשפיע בטווח הקצר, אך עלולים לגרום לבעיות בריאותיות לאחר חשיפה ממושכת.
